מה את עושה כשאף אחד לא מגיב לפרסום שלך?

“נשמתי לרווחה כשראיתי את התגובות שלכן”

זה מה שכתבתי אתמול למטפלות שמשתתפות באתגר “איך למלא את הקליניקה בעשרה מטופלים משלמים בשבוע ובחינם” אחרי שבשידור החי בפייבוק שאלתי שאלות ומהצד השני….

דממה!

כמה זה קשה להמשיך לשדר, להמשיך לשאול את השאלות כאילו הן שם ולקוות לטוב.

יצא לנו טוב.

זו הייתה הדגמה מעולה לאיך זה נראה כשיש תחושה שאף אחד לא איתך,

אבל את ממשיכה בכל זאת.

הרבה פעמים כשאנחנו משווקות אנחנו לא רואות תגובות, אבל זה לא מה שבאמת חשוב.

מה שחשוב: זה התוצאות בשטח.

גם אם אני כותבת פוסט ואף אחת לא מגיבה עליו, כבר למדתי:

יש מי שרואים בשקט.

יש מי שמביטים ואחר כך מגיבים, מגיעים. הם לא כותבים, הם עושים.

לפעמים אחרי שעקבו אחרייך הרבה זמן.

ויש מי שמביטים ואפילו לוקחים,

אבל לא משתפים אותך.

לפעמים הם גם ימליצו עלייך ואפילו לא תדעי.

לפני כמה שנים פגשה אותי מישהי שאני לא מכירה ואמרה לי שהפוסט שלי נגע בה.

שאלתי אותה אוטומטית – מה כתבת?

זה היה פוסט עם הרבה תגובות, אז הנחתי שאם הפוסט נגע בה, היא בטח הגיבה.

והיא ענתה “מה פתאם, אני לא מגיבה בפייסבוק” ושיתפה אותי מה נגע בה .

בהזדמנות אחרת כתבתי פוסט שלא היו עליו תגובות, רק כמה לייקים בודדים. אחרי כמה שבועות פגשתי מישהי שאמרה לי שהפוסט הזה שינה את הדרך שבה היא מסתכלת על בעלה.

את מבינה מה זה?

שום ציוץ, שום תגובה בעולם הוירטואלי – אבל תנועה מרגשת בעולם הפיזי.

עם הזמן למדתי שהקשר בין התגובות לבין מה שקורה בפיזי – מקרי בהחלט. אנשים אוספים דברים לתוך הלב, בלי בהכרח לשתף.

ולכן, אני בוחרת לשתף. לעשות את הפעולות. אני אחראית על הפעולות.

על התוצאות – יש אחריות לעולם, לאלוהות, למציאות – כל אחת מה שעובד לה.

והכי חשוב, למדתי ש:

לאורך זמן התחושה הזו שלא עונים ואני מתמידה בכל זאת – משתלמת.

ומה קרה עם השידור השלם שבו המשכתי להעביר את מה שהתכוונתי, שאלתי את השאלות ואף אחת לא הגיבה?

בסופו של יום, כשהשידור הסתיים הסתבר שזו הייתה תקלה טכנית.

לאורך כל השידור הבנות צפו, הגיבו, ענו לשאלות.

רק אחרי שהשידור הסתיים, יכולתי לראות את התגובות שלהן.

הרבה פעמים – זה כך בשיווק.

עושים, משקיעים בפעולות  – ואת התוצאות רואים רק בדיעבד.

אז אם אף אחד לא מגיב לפוסטים שלך? פשוט תמשיכי. זה מה שאני עושה.